הפגנות, רשומות אישיות, שטרן 61

המשך המאבק – אחרי יום של פינויים, הפגנות, עצורים ומצוקה

מאת: מריאנה חנין, 14.9.11

אתמול היה אחד הימים הקשים במחאה עבורי. קשים כי התרוצצתי מקרית יובל לכיכר פריס, משם לתחנת המשטרה, משם לטרם ומשם למרכז העיר חזרה. היה קשה כי לצד אלימות המשטרה, העצורים היקרים וסיסמאות ההפגנה, נפגשתי שוב עם המצוקה והאחריות הנוראית איתה אנחנו מתמודדים.
יש לי מזל גדול. הבוס שלי, שהוא גם סוג של ידיד/משפחה תומך במחאה ומתעניין בכל מה שאנחנו עושים וגם מעורב במידה זו או אחרת. זאת תשובתי לשאלה ששאל אותי היום אחרי שסיפרתי לו על אירועי אמש.

"שאלת שאלה נכונה היום והיא מה אנחנו רוצים מבן ששון, למה להפגין בכלל מול הבית שלו. ואמרת שהוא אדם דווקא פרוטגרסיבי ושפגשת אותו באחת ההפגנות.
אז חשבתי על זה והנה תשובתי:
בן ששון כבן אדם פרטי הולך להפגנות. אנחנו לא הגענו לבן ששון כאיש פרטי אלא כנשיא האוניברסיטה העברית. לאיש אפשרות לשנות את מדיוניות האוניברסיטה לא רק במה שנוגע לסוגיית צדק חברתי ודיור אלא בכלל במה שנוגע לתפיסות החברתיות שהאוניברסיטה כאוניברסיטה צריכה להעביר לסטודנטים שלה.
אפשר להתווכח על הלגיטימיות של פעולות פלישה לבנינים. ברור שאם נחשוב מתוך המערכת הקיימת פעולות אלו הן לא חוקיות ואם נהיה חסידי המערכת אף נרצה להעניש את העבריינים. אבל המערכת לא תמיד עונה על הצרכים של הציבור, במיוחד הציבור החלש, ולכן במקום בו המדינה מסרבת לתת מענה לאזרחיה, האזרחים חייבים לדרוש אותו. נראה לי שאין ויכוח על כך.  הקושי הוא להפסיק לחשוב מתוך המערכת הקיימת ולהבין ולהאמין שאפשר לשנות מה שנמכר לנו כקבוע וקדוש. זה תהליך לא פשוט, ממש לא פשוט והוא דורש שינוי פנימי בתפיסות העולם הקבועות שלנו.
מה שאני בטוחה הוא שבמאבק הזה כל אחד מהפעילים המדהימים שפגשתי בדרך מנסים למצוא פתרונות אמיתיות לבעיות קשות וזה כרוך בהמון אחריות. המסגרת בה אנחנו פועלים לא תומכת בנו, לא במשפחות מחוסרות הדיור ולא בנו כאזרחים בכלל. ואז אתה מתחיל להתמודד עם שאלות על מה חוקי ומה לא חוקי ומה הגבולות שאתה מוכן לעבור.
אני אישית מאמינה שעל מנת לשנות מציאות כל כך נוקשה ולא צודקת צריך לעשות פעולות קיצוניות. הגבול שלי הוא חיי אדם, כמובן.
450 אלף איש יצאו לרחובות ואין נקודה אחת בדרישות שלנו שמצאה מענה. חודשיים של אקטיביזם אינטנסיבי וגיוס כלל החברה לא הביאו לשום שינוי או הצחלה של שינוי במדיניות. זה מתסכל נורא ומתוך התסכול הזה מנסים להמשיך הלאה במחאה.
בינתיים המאבק הזה הפגיש אותי עם המשפחות האלה בלי שום הזהרה. ראיתי את העוני ואת המצוקה במו עיניי. שיחקתי עם הילדים האלה, שמרתי עליהם, עזרתי לאמהות להעביר את החפצים המעטים שהמשטרה השאירה להם מהבנין בשטרן למאהל המחודש בקרית יובל. וזה רק חלק קטן מהמצוקות שאנחנו מתמודדים איתן. המאהל שלנו התמלאה ילדים ללא משפחות בלי כסף ובלי אוכל. החורף קרב ואנחנו צריכים להתכונן אליו, למצוא פתרונות לאנשים האלה לפני שהקור יכה. המדינה לא עושה זאת במקומנו וזה הפשע הגדול.
אז חסמנו כביש והפגנו מול הבית של נשיא האוניברסיטה גם אם כאיש פרטי הוא תומך.
בינתיים אנחנו צריכים להשיג אוהלים למחוסרי הדיור של שטרן, להשיג אוכל, חיתולים ומטרנה.
אולי הדרישה שלנו היא שגם מוסד כמו האוניברסיטה העברית, מוסד לימודי-חברתי, יתרום את חלקה לחברה. אולי
."

דיון

אין תגובות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קיבלת צו פינוי ? מחוסר דיור?

אל תהיה לבד, צור איתנו קשר והצטרף למאבק למענך ולמען אחרים! Hamaabara@gmail.com

הכניסו כתובת דוא"ל , כדי לעקוב אחרי רשומות חדשות

%d בלוגרים אהבו את זה: