פינסקר 11, רשומות אישיות

מיכה רחמן על הפינוי מפינסקר 11

עוד לא יבשה הדיו על המאמר של יעל בן יפת כאן, וכבר באו ופינו את דיירי הבניין ברחוב פינסקר 11 בירושלים. כמה שעות אחר-כך בשעות הערב, כשערימת החפצים של דיירי הבניין מוטלת על הדשא של המרכז המסחרי בשכונת קריית היובל אליו הגענו עם משאית ועליה כל החפצים שנזרקו מהבניין,  באו כוחות משטרה והבהירו שלא יתנו להקים מאהל חדש במקום. כבר לילה, לאן ילכו עכשיו מחוסרי הדיור, ואיך ימשך המאבק?

 

אחרי הפינוי האלים מהבניין ברחוב פינסקר הסתובבנו ב"גן השושנים" שממול לבניין. חלק מהאנשים נראו מיואשים משהו. החוויה של פינוי אלים על ידי בריונים ולא על ידי המשטרה, כשאנחנו בטוחים שהחוק לצידנו, הייתה חוויה קשה. האשליה שיש לנו  "פטנט" להשתלטות על בניין נטוש נופצה אל מול כוח ברוטאלי שכנהוג בארצנו, מנצח כל חוק. הרעיון היה להיעזר בהגנת החוק הדורש פינוי רק בצו בית משפט אם מצליחים הדיירים להוכיח שהיו במקום שלושים יום. המשטרה שקיבלה את כל החומר המוכיח שהיינו במקום שלושים יום לפני הכניסה לבניין, שקלה את הנימוקים, וכנראה החליטה שהמקרה הזה לא בשל לפינוי משטרתי. אבל פינוי על ידי חברת אבטחה לא מחייב את המשטרה, למרות שנתנה לפינוי הגנה משטרתית.

 "הפטנט" של הצד השני התגלה כמתוחכם וגם פשוט, ולא פחות חכם מה"פטנט" שלנו. אין ספק שבעלי הרכוש רבי-ההון, התייעצו עם עורכי דין לא פחות טובים מעורכי הדין שלנו, לפני שבחרו בפתרון הפשוט: הפעלת אלימות. השוהים בבניין שוהים בו באופן לא חוקי על פי החוק היבש. אחרי שחבטו בדיירי הבניין וגירשו בברוטאליות נשים ילדים וזקנים החוצה, חובת ההוכחה מוטלת עלינו. לחזור לבניין אי אפשר, ולתבוע את בעלי הבניין הוא עניין מסובך וגם יקר מאוד. הכוח הפיסי הברוטאלי וגם הכוח הפיננסי בידיהם.

 כשעמדנו, קצת מיואשים יש להודות (למרות שמאבק ימשך אחרי שנעבור את המשבר הזה), מישהו שאל: אז מה אנחנו חסרי אונים? שאלה מצוינת. אנחנו כנראה במצב לא טוב מול כוח עדיף. כוחם הפיסי של הבריונים בודאי היה חזק משלנו. וגם המשטרה עמדה לצידם. המאבק במישור המשפטי, לא פשוט. החברה הקפיטליסטית מגינה בחירוף נפש על הרכוש הפרטי. גם אם אנחנו בטוחים שפעולת הבריונים הייתה תקיפה  פיסית קשה, עדיין בבית המשפט יבואו עורכי דין מלומדים מהצד השני, ויטענו את טענותיהם שהוכנו עוד לפני שהופעלו הבריונים.

יעבור חודש יעברו חודשיים, צו על תנאי בטח לא נקבל. בינתיים ימות הפריץ או ימות הכלב, ומחוסרי הדיור יישארו ברחוב.

 נשאר לנו אם כן רק המאבק. המאבק על הזכות לקורת גג כזכות אזרח חברתית זכות יסוד הנובעת גם מהזכות לכבוד האדם וחירותו. ונשאר לנו הצדק שאין חולק על כך שהוא לצידנו. הימים בהם הצדק ייפגש מחדש עם החוק אולי קצת רחוקים  אבל עוד יבואו. ובטח יבואו הימים שמקבלי ההחלטות יבינו שבניית דירות חדשות בדיור הציבורי חיונית, כדי שלא יישארו עוד מחוסרי דיור שבצר להם נכנסים לבתים נטושים. מכיוון שאין בישראל שום תוכנית של דיור סוציאלי בסיסי הנותן קורת גג  לכל מי שגורל חייו הביאו למצב של חוסר קורת גג.

המאמר פורסם בהעוקץ ב-28.10.2001.

דיון

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: התייעלות האלימות | רנן יזרסקי | המעברה - 12 בינואר 2012

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קיבלת צו פינוי ? מחוסר דיור?

אל תהיה לבד, צור איתנו קשר והצטרף למאבק למענך ולמען אחרים! Hamaabara@gmail.com

הכניסו כתובת דוא"ל , כדי לעקוב אחרי רשומות חדשות

%d בלוגרים אהבו את זה: