רשומות אישיות

זכותו של מי? (בשבח האנונימיות) / עמית לביא

“נראה לי שתג השם שלך נכנס בטעות לתוך הכותפת,” אמרתי לחייל משמר הגבול שעמד ביני ובין הכביש.

“לא, זאת הרוח העיפה אותו לשם,” הוא ענה. היה חורף.

“איזו רוח? רוח צה"ל?” שאלתי אותו.

“לא,” הוא ענה מרוצה, “רוח הקודש".

(דיאלוג שהיה באמת, וממש לא מזמן)

על אף שכל שוטר, חייל או אישיות ציבורית, בוודאי אחת שמבקשת ממך לציית לחוק, מחוייבת – על פי חוק – לענוד תג שם ולהציג תעודה לבקשת אזרח, הפרה של החוק הפשוט והמתבקש הזה הפכה כבר מזמן לנורמה. בהפגנה שערכו מחוסרי דיור בירושלים מול ביתו של נשיא האוניברסטיה העברית, מנחם בן ששון, לאחר פינוי הבניין המשוחרר לשעבר בשטרן 61 שוטר סמוי הכה מפגינים באגרופים, חנק מפגין תוך כדי שהוא מועך אותו לתוך אוטובוס נוסע ובעט במפגינים שכבר היו מוטלים אל הרצפה. מי שדרש ממנו להזדהות קיבל איומים שהוא "יסגור איתו חשבון". רק לאחר פניה מתועדת במגאפון אל מפקד הכוח פקד האחרון על הסמוי להציג תעודה. שמו בישראל:

אלא שביום חמישי האחרון, ה27 לאוקטובר, עלה השימוש בחומת המגן של האנונימיות מדרגה. בשעה 11 בבוקר פרצו לבניין המשוחרר לשעבר ברחוב פינסקר 11 כ40 בריונים, הכו קשות את דיירי הבית וזרקו אותם ואת חפציהם אל הרחוב. כל הסיפור נמשך פחות מחצי שעה; מה כבר יכולות לעשות כמה אמהות חד הוריות, על טפן, מול חבורת בריונים מגודלים ואלימים? מה שכל אזרחית הייתה עושה לו היו פורצים לבית בו היא מתגוררת ומכים אותה: להתקשר למשטרה.

השוטרים שהגיעו למקום בתוך דקות ככל הנראה ידעו על הפינוי המתוכנן מבעוד מועד. הם צפו במתרחש בחוסר עניין, ולבקשתי שיעצרו את אחד הבריונים מלהכות אישה בחודש השביעי להריונה ענו כי הם יעצרו אותי. לא רק שידעו כי עומד להתרחש פינוי, אלא שמן הסתם גם ידעו מי מוציא אותו לפועל. עדיף להאמין שידעו; כי אם לא, הרי שמשטרת ישראל צפתה בחבורת בריונים מכים נשים וילדים ללא הצורך אפילו לברר על שום מה.

למרות שלא הגנו על דיירי הבניין, הגנו השוטרים על חוסר זכותם של הבריונים להישאר אנונימיים. כל שאמרו היא שזו זכותם לפנותנו מהבניין. לשאלה "זכותו של מי?” לא ענו. בטאבו אין רישום לבניין, נתונים אחרים מצביעים על כך שהבניין שייך למנהל מקרקעי ישראל, כלומר למדינה, ועדויות על מכירה מפוקפקת של המבנה לידיים פרטיות החלו לצוף. עד היום איננו יודעים בוודאות מיהו בעל הנכס המסתורי ברחוב פינסקר 11, מי היו הבריונים שפינו אותו ובאיזו טענה. אפשר לומר שוב שהחוק מחייב – הזדהות, רישום בטאבו. אבל החוק לא מחייב. החוק ממליץ, וכשמי שאוכף את החוק לא מציית לו, הדיבור על מה חוקי ומה לא הופך מיותר.

מהצד השני של המשוואה, עומדים אלו שהחוק נאכף עליהם. זהותם של דיירי פינסקר הייתה ידועה למשטרה עוד לפני שערכנו מסיבת עיתונאים. היא ידעה בדיוק אחרי מי לעקוב ואת מי לעצור. ויקי וענונו, ממובילות המאבק, זכתה לליווי צמוד לביתה והתעמרות מצד ניידת שממש במקרה פטרלה במקום. דיירים נוספים זכו אף הם להצקות בטוענות שונות מצד המשטרה וגופי מדינה אחרים ברגע שיצאו אל הרחוב. יואב הס והרב אריק אשרמן נקטפו לחקירה – שוב, מחוץ לבניין – כי הם אלו שמודעים לפרטים הטכניים והמשפטיים. גם כשהתרחש הפינוי ידעה המשטרה את מי לעצור. האישום כתמיד היה תקיפת שוטר, למרות שמי שיצפה בסרטוני הוידאו הרבים מהפינוי לא ידע אם לצחוק או לבכות. אריק, עידן, בני ומיכאל נלקחו לניידות הישר מאגרופי הבריונים. אבל אם אתה רוצה להוציא כמה דמויות מרכזיות מהמקום, מה זה משנה שהעילה שלך למעצר מגוחכת. במבחן התוצאה הבניין פונה והפעילים נעצרו, וכל תביעה עתידית תוכל רק להוכיח בדיעבד שהפינוי והמעצרים היו לא חוקיים. הבדיעבד הזה, אולי, יכהה במעט יותר את הכתם הגדול ממילא על שלטון החוק.

חוקי המשחק בישראל מאפשרים לבית המשפט לנזוף, להתריע, לדרוש מהמדינה והמשטרה לכבד את שלטון החוק. שיתוף הפעולה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת חושף את האימפוטנציה של הרשות השופטת ברבים. בית המשפט יכול לקבוע שנעשה פשע, האזרחים יכולים לזעוק שפושעים בהם. הפושעים יכולים להמשיך לצחוק ולסגור את חלונות מגדליהם. הזעקות על האמת והצדק ישארו ברחוב; הכוח ישאר בידיהם של אלו שהחזיקו בו מלכתחילה.

מה שקרה בפיסנקר הוא עוד הבהוב נואש בנורת האזהרה שהייתה צריכה להידלק לכולנו בראש כבר מזמן. הקשר המסוכן בין רשויות החוק ובעלי ההון לא רק שהופך הדוק יותר, אלא שהם גם מתביישים בו פחות. אם בעל הנכס אינו יכול לדרוש מהמשטרה לבצע פינוי לא חוקי, הוא יכול להביא שכירי חרב שיעשו את זה בחסות המשטרה. כי מה שקובע פה הוא לא כוח החוק, אלא כוח הזרוע.

בסוף אותו יום התכנסו כמה חבורות לסיכום אירועי היום. מחוסרי הדיור נפגשו בביתה של אחת מהם שעדיין לא הפסידה בקרב האבוד מראש מול שכר הדירה, לבכות זה על כתפה של זו ולצפות בסיקור החדשותי, חווים את הטראומה כל פעם מחדש אבל לא מסוגלים להפסיק לצפות. הבריונים עשו על האש בחצר הבית שעכשיו הוא שלהם. ואיפשהו, בקומה גבוהה כלשהי בבניין כלשהו, השיקו כוסות אלו שאת שמם לא נדע, וציינו עוד יום מוצלח בשליטתם בנכסים הפיזיים והרוחניים של המקום בו אנו חיים. היה קר בחמישי בלילה, קר מאוד. קורת גג להגנה מפני הקור הירושלמי לא הייתה לנו, צדק להגנה מפני קור הלבבות לא היה לנו. כל שנותר לנו הם שמותינו. והידיעה שהחום הבוקע מנושאי השמות הללו ינצח כל קור שהוא.

דיון

3 מחשבות על “זכותו של מי? (בשבח האנונימיות) / עמית לביא

  1. יש לציין כי היום בבוקר, שעות ספורות לפני פרסום מאמר זה הגיעו שני שוטרים על אזרחי לאותו בית בו התכנסו המשפחות אחרי הפינוי ע"מ לקחת את דרור מזרחי לחקירה ללא צו ותוך שימוש באלימות

    פורסם ע"י hamaabara | 1 בנובמבר 2011, 2:11 pm
  2. בלית ברירה ובצער אני אומר זאת אבל חייבים לעבור לפעולות ביוש. צריך לעשות כל מאמץ כדי לזהות את השוטרים, הבריונים, בעלי הבנין ולפרסם את שמם ברבים ובמיוחד באזור מגוריהם ולבייש אותם.
    בעבר כשרציתי לגלות מיהו בעל בנין מסוים שעבר על החוק ופגע בשכניו הלכתי לגנזך ההנדסה בעיריית ת"א ומצאתי בתיק הבניין את שמות האנשים שרכשו אותו. קלי קלות. אין לי מושג איך זה עובד בירושלים ואם זה קל גם שם.

    פורסם ע"י יוסי לוס | 3 בנובמבר 2011, 6:53 pm
    • תודה רבה לך …באמת חשוב לנו לדעת מי בעל הבניין .לא בשביל ליכנס עוד פעם בשביל לדעת למה שלך על כול המישפחות חברה הבטחה כול כך אכזרית כזו . הם היו ממש מגעילים איתנו .

      פורסם ע"י אתי | 4 בנובמבר 2011, 5:31 am

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קיבלת צו פינוי ? מחוסר דיור?

אל תהיה לבד, צור איתנו קשר והצטרף למאבק למענך ולמען אחרים! Hamaabara@gmail.com

הכניסו כתובת דוא"ל , כדי לעקוב אחרי רשומות חדשות

%d בלוגרים אהבו את זה: