ליפתא, מאמרים

איך הופכים אותנו לפולשים? / אלמוג בהר

זכות הקניין היא אחת הזכויות המקודשות ביותר במסגרת הסדר הקפיטליסטי. סביבה נבנית מערכת הגנות שלמה של חקיקה, פסיקת בתי-משפט, פינויים משטרתיים, הוצאה לפועל ותודעה ציבורית. ולרובנו היא אכן נדמית טבעית לגמרי – מה יותר צודק מכך שקרקע תעבור מאדם לאדם רק באמצעות רכישה כספית, ושרכושו יהיה מוגן על-ידי הרשויות? רעיונות "עתיקים" כמו שמיטת קרקעות וחובות נראים בהקשר זה כמעט אבסורדיים.

            החקיקה הסובבת את זכות הקניין, וכן ההגנות התודעתיות שעוטפות אותה, מסתירות עובדה בסיסית אחת: כיצד נולדה זכות הקניין על פיסת קרקע מסויימת? והרי לא יתכן שהקרקע עברה תמיד מיד ליד בדרך של קניין כספי, מאז ימי אדם הראשון. תיאורטיקנים של הקפיטליזם טווים לשם הצדקת הזכות הראשונית על הקניין סיפור על כך שהקרקע היתה במקורה הפקר, עד שבא אדם ראשון וביסס את חזקתו עליה באמצעות עבודה, ומכאן והלאה נמכרה קרקע זאת מאדם לאדם.

            אבל אנחנו יודעים שסיפור זה אינו מדוייק, וכך למשל קרקעות אמריקה לא היו הפקר כשהגיעו אל חופי היבשת הספרדים, הפורטוגזים, האנגלים והצרפתים. ישבו שם בני-אדם אחרים שלא "מכרו" את אדמתם. ביסודה של זכות הקניין הראשונית נמצאת לאו דווקא חזקה באמצעות עבודה, אלא חזקה באמצעות אלימות.

            בהקשר זה זכות הקניין מקבלת פנים אחרות: עיצובה כמערכת הלגיטימציה של המדינה לבעלות באה לאו דווקא לשם צדק, אלא לשם הצדקת הבעלות של החזקים, בחסות אלימות ראשונית, על הנתח הנכבד ביותר מן המשאב הבסיסי ביותר, הקרקע. מול מצב כוחני זה מתעצבת התביעה שכנגד: תביעה לצדק חלוקתי, כלומר ערעור על החלוקה ה"ראשונית" ועל טבעיותה, ותביעה לחלוקה מחדש שבה יוכנסו שיקולים נוספים של צדק חברתי.

*

            בימים אלו קיבלו 13 המשפחות הגרות בבתי ליפתא, ביציאה מירושלים, צווי פינוי. בצווים אלו מגדיר מנהל מקרקעי ישראל, בשם המדינה, את המשפחות כ"פולשים" בבתים. מה משמעות פלישה זאת? תושבי ליפתא אכן לא קנו את הבתים שבהם הם מתגוררים, אלא יושבו בהם בין השנים 1948 ל-1953, לאחר גירוש תושביו המקוריים של הכפר. חוק נכסי הנפקדים הישראלי הפך את הבתים לרכוש האפוטרופוס לנכסי נפקדים, וזה העביר את הבתים לעולים מתימן וכורדיסטאן שיישבו את הכפר שבסמוך לו עבר הגבול.

            האם התביעה הנוכחית כנגד תושבי ליפתא עלתה בשל העובדה שהם לא שילמו את מחיר הבתים ליושביהם הפלסטיניים המקוריים? כמובן שלא. מבחינת המדינה אין ספק שהקניין על הבתים הוא ישראלי, אך אין היא מכירה בבעלותם של היושבים בבתים, למרות שהיא עצמה, באמצעות מחלקת הקליטה של הסוכנות, הכניסה אותם אליהם. הסיבה היא אחרת: המדינה מעולם לא הסדירה את הבעלות החוקית על הבתים בליפתא.

            במקומות אחרים הבעלות הוסדרה, אף על פי שלא היה מדובר במעשה של קניין בכסף: כאשר בתי שכונת היוקרה הפלסטינית קטמון הועברו לשופטי בית-המשפט העליון, למרצים באוניברסיטה העברית ולנכבדים נוספים, נחתמו מסמכי העברת בעלות מפורטים; כאשר הועברה הקרקע של כפרים פלסטיניים שונים לקיבוצים, נחתמו מסמכי בעלות; לעומת זאת בליפתא, בשכונת מוסררה, בכפר שלם בתל-אביב (בעבר סלמה, שם נרצח שמעון יהושע בעת ניסיון הפינוי), מישהו לא טרח להביא מסמכי בעלות לאנשים שהובאו להתגורר שם בתנאים קשים, במוסררה ובליפתא בסמוך לגבול.

            קשה להתעלם מן הקו המחבר בין המקרים: הבעלות הוסדרה כאשר מדובר היה באנשים ממעמד כלכלי מבוסס, בפקידות בכירה ובמקורבים לשלטון, ובאשכנזים, ואילו כאשר מדובר היה במזרחים נשכחו המסמכים במשרדו של הפקיד. שכחה זאת חרצה את גורלם של תושבים אלו כעבור שנים: כאשר ערך הבתים עלה, ולאחר שמצבם הביטחוני של המקומות השתנה, החליטה המדינה לפנות את התושבים, ולבנות על מקומם מגורי יוקרה שימכרו לכל המרבה במחיר.

            כך אותו מנגנון ממשלתי מבצע גירוש כפול: מסלמה הפלסטינית ואחר-כך מכפר שלם המזרחי, מליפתא הפלסטינית ואחר-כך מליפתא היהודית; פעם הכוח המניע הוא הלאומי-אתני, המבקש ליצור רוב יהודי, ופעם הכוח המניע הוא הכלכלי (שגם לו מאפיינים אתניים אנטי-פלסטיניים ואנטי-מזרחיים). אף על פי שהחיבור בין ההיסטוריה הפלסטינית למזרחית אינו פשוט, וההתנגדות לסדר האתני והכלכלי אינה זהה, ללא חיבור ביניהם אי אפשר להבין את העוול הנעשה כאן, ואי אפשר להתנגד לו.

*

            כך עומדים תושבי ליפתא עכשיו מול צווי הפינוי, שנועדו לגרשם כדי להקים במקום כפר יוקרה ומרכז מסחרי יוקרתי. והחוק אינו ניצב לצדם, כיוון שהוא אכן מאפשר להגדיר אותם כפולשים. מה אנחנו יכולים לעשות מול כך?

            אם המדינה בוחרת להגדיר אותנו כפולשים – נפלוש. נפלוש מתוך ידיעה ברורה שהפולשות האמיתיות הן הכלכלה הקפיטליסטית והמדינה, אשר בוחרות יחדיו להגן על העשירים ועל קבוצות אתניות מסויימות, ולדחוק את האחרות.

            אם חברות הדיור הציבורי מועלות בתפקידן, ומפנות את דייריהן בשעה שחלק מדירותיהן ריקות, ובשעה שהמדינה מפרה את חוק הדיור הציבורי, ואינה בונה מזה יותר מעשור אף דירה נוספת בדיור הציבורי – נפלוש לדירות הריקות בדיור הציבורי, ונפלוש לבניינים הריקים שבבעלות המדינה (המותירה את נכסינו ריקים כדי למכור אותם בעתיד למרבה במחיר).

            אם הבנקים מגדירים כפולשים את מי שלא עמדו בתשלומי המשכנתאות, ולעומת זאת כאשר הבנקים עצמם נקלעים לחובות הם אינם מוגדרים כפולשים לנכסיהם, והמדינה מחלצת אותם ואת בעליהם מן החובות (בסגנון "תספורות" החובות לטייקונים בימים אלו) – נפלוש לבתיהם של בעלי הבנקים ולסניפי והנהלות הבנקים.

            אם המדינה מעודדת מצב של ג'נטריפיקציה, ופינוי באמצעות עליית מחירים של עניים משכונות שהופכות פתאום אופנתיות, כגון במשכנות שאננים בעבר ויפו בהווה – נפלוש לבתיהם הריקים של העשירים בשכונות אלו, שכלל אינם פוקדים את הבתים רוב חודשי השנה.

            אם המדינה יצרה מצב שבו לעיירות הפיתוח שטח שיפוט מצומצם סביבן, והשטחים מניבי הארנונה סביבן נמצאים בבעלות המועצות האזוריות – נפלוש לשטחן. אם המדינה יצרה מצב שבו לרשויות הערביות שטח שיפוט מצומצם סביבן, אשר חנוק מכל כיוון ביערות קק"ל – נפלוש ליערות.

            אם המדינה בוחרת שלא להכיר בזכויות הקניין של הבדווים בדרום, משקיעה כספים רבים למשל בהריסת אל-עראקיב כדי להקים עליו יער, ומוסרת שטחים לחוות בודדים (ולחוות השיקמים של אריק שרון) – נפלוש לחוות.

            אם המדינה בוחרת להכיר בזכויות הקנייניות של יהודים בשיח' ג'ראח (למרות שאין מדובר בצאצאי אותם יהודים הבאים להתיישב שם; וזאת לאחר שהמדינה עצמה בחרה שלא להשיב את בתי הרובע היהודי ליושביו המקוריים, אלא הלאימה אותם כדי להקים שם פרוייקט בנייה יוקרתי שהשאיר את בני הרובע המקוריים בפליטותם), אך לא מכירה בזכויות הקניין של הפלסטינים משיח' ג'ראח בצריפין – נפלוש לצריפין.

            נפלוש עד אשר תוכר תביעתנו לצדק חלוקתי שאינו שבוי בידי העשירון העליון, ושאינו מוחק בעקביות את מקומם של פלסטינים, של העשירונים התחתונים ושל מזרחים, ומעניק פריבילגיות לקבוצות מצומצמות על חשבון הרוב.

תושבי ליפתא והמעברה קוראים לכם לכנס עממי בנושא:

 

"איך המדינה הופכת אותנו לפולשים?"

 

יום ג', 13.12.2011, 20:00

חצר סרגיי, מגרש הרוסים, רח' הלני המלכה 12 (פינת מונבז), ירושלים

יספרו את סיפורם:

יוני יוחנן | תושב ליפתא |  יישוב העולים ע"י המדינה בשנות ה-50 וזכויותיהם היום.

מיכל גרינברג | נציגת מעברה | על כיווני מחשבה ראדיקליים.

ערפאת איסמאעיל | ראש הועדה העממית של דהמש | המאבק להכרה בדמהש כישוב מוכר.

דוד תג'ר |תושב סומל | מאבק תושבי סומל תל אביב המוגדרים כפולשים.

גדי יברקן | יו"ר מטה המאבק לשוויון חברתי ליהודי אתיופיה | דיור בר השגה לעולים.

עזיז אל-טורי | תושב אל-עראקיב | מאבקם של תושבי אל-עראקיב לשוב לאדמתם.

לאחר שכל אחד יספר את סיפורו, מיכל גרינברג מ"המעברה" תנחה את הדיון, ונציגי המשפחות,  תושבי ליפתא, אנשי המעברה וכל מי שיגיע מוזמנים להשתתף בשיחה.

ליצירת קשר באתר "המעברה":

https://hamaabara.wordpress.com/

באימייל:

hamaabara@gmail.com

ובפייסבוק "ב' זה אוהל – גן העיר, ירושלים"

יוני יוחנן, נציג תושבי ליפתא, על מאבקם.

דיון

11 מחשבות על “איך הופכים אותנו לפולשים? / אלמוג בהר

  1. כל הכבוד אלמוג על מילותיך. כל מילה ומילה הזכירו לי מחדש למה אנחנו כאן, למה אסור לנו להרים ידיים מול המפלצת הקפיטליסטית הכל יכולה, אוכלת את נתיניה, משכרת את חסידיה ואונסת את מתנגדיה. אסור לנו כי את הסיפור הזה כבר שמענו, זה קורה כאן וזה קרה כבר במקומות רבים אחרים, זה קורה לתושבי ליפתא, תושבי יישובים רבים בארץ וזה קרה לאורך ההיסטוריה עוד מיליוני פעמים בכל מקום אליו הגיעו הכובשים הנאורים. היד היוצרת אותה יד, רק הצבע והריח משתנים. הלוואי נמצא בתוכנו מספיק כוח, מספיק אומץ, מספיק רצון, הלוואי שלא נצטרך להגיע לעומקי הכעס והכאב והרעב והעוני ע"מ שבאמת באמת נצא למאבק כולל ורדיקלי.
    אם להיות פולש זה כל מה שציינת בדבריך, ואם לא נותר לנו אלא להפוך לכאלה (אם כבר לא נהפכנו, כמובן) אז נהיה פולשים גאים. על זה נאמר 'תפלשו ותצליחו'.

    פורסם ע"י מריאנה | 13 בדצמבר 2011, 8:49 am
  2. מרתק

    פורסם ע"י zipdrive | 15 בדצמבר 2011, 7:55 am

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: הקרקע בוערת • מחאת הדיור - 14 בינואר 2012

  2. פינגבק: איך הופכים אותנו לפולשים / אלמוג בהר | מאבק הדיור הציבורי - 2 בפברואר 2012

  3. פינגבק: כתבה בהארץ בעקבות תחקיר של יוני יוחנן על ליפתא « המעברה | المخيّم - 11 בפברואר 2012

  4. פינגבק: רחוק מהצלחת • מחאת הדיור - 18 ביוני 2012

  5. פינגבק: רחוק מהצלחת / שלום בוגוסלבסקי « המעברה | المخيّم - 5 ביולי 2012

  6. פינגבק: אנחנו פולשים? | יוני יוחנן « המעברה | المخيّم - 8 ביולי 2012

  7. פינגבק: אנחנו פולשים? | העוקץ - 9 ביולי 2012

  8. פינגבק: אנחנו פולשים? • מחאת הדיור - 10 ביולי 2012

  9. פינגבק: אנחנו הפולשים? | יוני יוחנן | אלמוג בהר - 11 ביולי 2012

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קיבלת צו פינוי ? מחוסר דיור?

אל תהיה לבד, צור איתנו קשר והצטרף למאבק למענך ולמען אחרים! Hamaabara@gmail.com

הכניסו כתובת דוא"ל , כדי לעקוב אחרי רשומות חדשות

%d בלוגרים אהבו את זה: