אלימות היא הכלי של הממסד. היא חלק מהמערכת שסובבת אותנו. היא לא החלה כשחלון בנק נופץ. האלימות האמיתית היא כשאם חד הורית צריכה לבחור בין תרופות למחלה שהיא סובלת ממנה לבין לשלם שכירות. כשאדם שעובד צריך לקבץ נדבות כמה ימים בשבוע כדי לקנות אוכל לילדיו. כשמשפחה שאינה עומדת בתשלום משכנתה מפונית מביתה. כשילדים אינם מורשים לקבל חינוך שווה, וכשפלסטינים חיים תחת משטר אפרטהייד ונאלצים לעבור תלאות כדי לקבל עבודה, או שביתם לא ייהרס. כל זאת קורה בזמן שבנקים נותנים הלוואה למשכנתא בגובה 600,000 ובגלל כמה פיגורים גובים מיליון שקל נוספים כהחזר ומשאירים את האדם גם בלי בית. בזמן שבכירים מרוויח מאות מיליוני שקלים, והמנקה לידם בקושי שכר מינימום. בזמן שמעטים מחזיקים בנכסים של כולנו. בזמן שהמדינה מאפשרת שיהיו 40,000 בתים ריקים ואנשים ללא קורת גג.
כל הדברים הללו הם אלימות. הקו הראשון שמגן על כל המערך המפלה הזה הם כוחות הביטחון של המדינה. תפקידו של השוטר שבא לפנות אישה מביתה הוא להגן על הבנק. תפקידו של השוטר שלא נותן להקים אוהלים ומחאה הוא להגן על אותה מערכת, לא לתת לאיש לערער עליה. כאשר אנחנו מנסים לייצר חלופה– לפלוש לבתים ריקים, להתארגן בכוחות עצמנו– המשטרה עוצרת אותנו, לוקחת אנשים לחקירה. המטרה היא ברורה– שלא נאיים על השיטה, שלא ניצור שיטה אחרת, בה לא יוכלו לנצל אותנו.
אל תיתנו לתקשורת לצייר לכם תמונה פסטורלית שנהרסת עם שבירת שמשה של בנק. מעטים נהנים מהפסטורליה. הרוב לא יכולים לסגור את החודש. האלימות הראשונית מופנית נגדנו ונגד האחים והאחיות שלנו כל יום, בצורה שרק נראית נורמלית, אבל היא לא.
לשנות את מערך הכוחות שמפעיל את השיטה זה קשה וזו פעולה שתיתקל בדיכוי. מהפכה אינה טיול שקט על הים, היא מאבק שבו צד אחד מנסה לשנות מערכת והצד שני מתנגד. מהפכה היא הפגנות של אלפים, מעצרים, וברוטליות מצד אלה שאמורים לשמור על המערכת. אסור לנו לתקשורת או למשטרה לחבל בפעילות. אנחנו חייבים להמשיך קדימה ולעשות עוד הפגנות כמו שעשינו אתמול, עוד פעילויות שמערערות את המשטר ואת הסדר הקיים. לדחוף עוד ועוד פעילים שנחשפים לפרצופה המכוער של המערכת אל שורות השמאל הרדיקאלי, וההבנה שאותו משטר הוא זה שפינה שבוע שעבר את משפחת בוזגלו מביתה, שרוצה להרוס כפר פלסטיני שלם, סוסיא, שהעלה רבבות פליטים בחזרה לעתיד מסוכן ולא בטוח.
המעברה | المخيّم 
אם חד הורית שנאלצת לבחור בין תרופות למחלה שהיא סובלת ממנה לבין לשלם שכירות היא תוצר של המערכת הסוציאליסטית שבוחרת לממן ישיבות ולא אמהות חד הוריות עם מחלות.
אדם שעובד וצריך לקבץ נדבות כדי לקנות אוכל לילדיו הוא תוצר של מערכת סוציאליסטית שמלמדת אותו שכסף לא חשוב, העיקר שילמד באוניברסיטה מה שהוא אוהב – למרות שאין בזה פרנסה.
משפחה שאינה עומדת בתשלום משכנתא ומפונית מביתה היא תוצר של מערכת סוציאליסטית שמלמדת את האנשים שלא משנה מה, מישהו כבר ידאג להם – וכתוצאה מכך מרגילה אותה לא לדאוג לעצמה.
הבנקים מרשים לעצמם לעשות את מה שהם עושים בגלל מערכת סוציאליסטית שאוסרת על תחרות בתחום הבנקאות, בדיוק כמו שעד לפני שני עשורים היא אסרה על תחרות בשוק הטלפוניה (היית צריכה לחכות חודשים לקו של בזק).
הקו הראשון שמגן על המערך שבו אזרחים מקבלים בצורה פרופורציונלית למה שהם משקיעים (ואיפה) הם האזרחים שרוצים לחיות במדינה חופשית, בה חופש של אדם חשוב בדיוק כמו החופש של אדם שלידו – בלי קשר לכמות הכסף שיש להם, וזה יכול לקרות אך ורק במערכת קפיטליסטית, בה אדם מתוגמל לפי המאמץ שלו ולא לפי כמה כסף הוא הצליח לשדוד מאנשים אחרים בגלל שהוא שייך לסקטור מקורב לשלטון.
התמונה היא בהחלט לא פסטורלית. אנו חיים במדינה בה סוציאליזם חזירי שולט ברוב תחומי החיים, ובתחומים בהם הוא שולט פחות אנחנו רואים התפתחויות אדירות (הייטק ושוק הסלולר של החודשיים האחרונים הם דוגמא נהדרת לכך).
אכן מדובר על קשרי הון-שלטון, אבל הקשרים האלה יהיו קיימים תמיד כל עוד הצלחת התקציבית של השלטון תהיה גדולה ולשלטון יהיה השפעה לאן הכסף הזה הולך. כדי שלשלטון יהיה פחות כוח, פחות שחיתויות ולפרט יהיה יותר השפעה על חייו, יש צורך *להוריד* מסים ולעבור ממערכת סוציאליסטית חזירית לקפיטליסטית חופשית.
פורסם ע"י Eli Baskin | 26 ביוני 2012, 9:21 amנ.ב. אשמח אם תקראי יותר על קפיטליזם (בשונה ממה שקורה היום בארץ) בבלוג שלי: http://hazir.co.il
פורסם ע"י Eli Baskin | 26 ביוני 2012, 9:22 amמיכל ומיכאל ואלה שקוראים גם תגובות למאמר החריף, כואב, נכון ומדייק שלכם:
כמה מחשבות עולות בתודעתי אך הערה מקדימה: יש לקרוא את מחשבותיי עם האמונה שהן באות לחזק אותנו ואת כיוונינוו ולא להחליש, באות לתמוך ולא לבקר.
אני מזמין את כולנו לחשוב כיצד לחזק את כיוון המאבק היעיל והמשנה שאנו מפעילים עוד מעט שנה. הכיוון להפעיל כוח ועמצה להבנתי, יוצא מנקודת הנחה והבחנה מדויקת המצינת שמחזיקי הכוח במדינה, פקידים, פוליטיקאים בעלי שררה, בעלי הון וכ'ו אינם מעוניינים לקדם שינויים. כל שינוי הוא ידחה על ידם כי הוא יבוא "על חשבונם", יפסידו הפשעה, כוח, נוחות, הון. בחשיבה רחבה השוללת מהלכי "שחור לבן", כלומר או לי יש כוח או להם יש כוח, אנחנו מתנהלים על ידי הדפוס שנכתב לנו על ידי בעלי הכוח. הם מלמדים אותנו שללא לחץ, כוח ואי נוחות שום שינוי לא יתרחש. הטיפול של ברקת בנו, הטיפול של עמידר במקרה עובדיה, הדירה של מייה ועוד דוגמאות רבות אחרות מחזקות את העמדה היודעת שללא לחץ, כוח וגרימת אי נוחות שום שינוי משמעותי לא יתרחש כאן.
הלחץ הנקודתי אותו אנחנו מפעילים ברחובות זקוק ללחץ מצטבר של החברה, קואליציות של ארגונים אחרים ויוזמות אחרות המפעילות כוח, אי נחת היוצרות מצבי "אין ברירה" למי מזיק את הפתח לשינוי ומסרב לקדם אותם.
עבורי, ההבחנה הברורה בין כוח, כוחנות וביריונות מקדמת את יכולתינו להוביל שינויים משמעותיים תוך כדי יצירת מצבים בלתי אפשריים למי שמחזיק בכוח. ביריונות לא יוצרת מצבי אין ברירה היא יוצרת הסלמה, דחייה והשחרה של מאבקינו, מטפחת ביריונות נגדית המחלישה את הלחץ השותף הנחוץ לחזק את הפוטנציאל לשנות. כוח עם תערובת נכונה של כוחנות מכניס עוצמה למצבים הבלתי אפשריים בעלי פוטנציאל שינוי. דיבור ברור אסרטיבי,המלווה את יצירת מצבים בלתי אפשריים על ידי כוח נחוש, מקדם תזוזות, הוא חיזוק להפעלת מעורבת לכוחנות. ביריונות, הרס והסלמות כדי להפגין נוכחות ולפתח כביכול מודעות בציבור איננה מקדמת טרנספורמציות הדורשות התמדה ותהליכים וריצות ארוכות. בשנה הראשונה של המעברה ידענו לפחות שני גלים של בריונות שגרמו לנו נזקים קשים. ראינו אך אבדנו כוח ועוצמה כשהכוחנות והבריונית גררה אותנו לביריונות והסלמה שהירחיקו רותנו מהמוקד החזק האמיתי המפעיל כוח לגרום לשינוי. הטיפול בבניין כלל הוא דוגמא טובה לנסיגה מבריונות וכוחנות מסלימה לשדה של בנייה וחיזוק הכוח האמיתי.
אשמח לקיים דינוים על צורות שונות של הפעלת כוח, על הפעלת כוח וכוחנות מול גורמים המחזיקים בהתנגדות לשינוי. אשמח לדון איך מוסיפים להצהרות שלנו בעיתונות והמדייה את הנימוקים העמוקים המסבירים מה כוחינו, על מה הוא מתבסס ומה ההבדבל בין כוח כוחנות ובריונות
יצחק
פורסם ע"י יצחק מנדלסון | 27 ביוני 2012, 12:58 pm