נאבקים על הבניין המשוחרר / מיכה רחמן

לפני מספר ימים ערכנו הפגנה קטנה מול כנס של "נעמת" שהתקיים בבניין המועצה לארץ ישראל יפה, מקום פסטורלי משהו על גדות נהר הירקון. הנפנו סיסמאות שגינו את צביעותה של התנועה עקב סירובה לתמוך במאבק למען נפגעי ונפגעות הדיור הציבורי, ונדמה לי שהצלחנו להעביר את המסר. במיוחד כשלקראת סוף ההפגנה הגיע למקום שר הרווחה לשעבר, בוז'י הרצוג, כדי לשאת הרצאה – אבל קודם כל קיבל אחת כזאת מכמה אמהות חד-הוריות משכונת קטמון בירושלים, ששאלו אותו למה הוא מסכים לתת הרצאה בכנס של ארגון שמתיימר ל"לקדם את מעמד האשה בישראל, ולהביא לשינוי המדיניות החברתית לקראת השגת שוויון בין המינים" (מתוך אתר התנועה), אך במקום לדאוג בפועל לנשים זורק אמהות חד-הוריות לרחוב.

הפגנה מול אירוע של נעמת, 21.10.12. צילום: activestills.org

קצת היסטוריה: "המעברה", קבוצה ירושלמית של מחוסרי דיור ופעילות/ים חברתיים, פלשה לפני כמה חודשים לגן נטוש בשכונת קטמון ח' שבבעלות נעמת. מבנה הגן הנטוש ברחוב השומר 7 עמד נטוש לפחות שלוש שנים, לפני שבאנו וגאלנו אותו משיממונו. זה היה המבנה השלישי (לפחות) אליו פלשה הקבוצה כדי לדאוג למקום מגורים למחוסרי הדיור חסרי הברירה, כחלק ממאבק כללי למען הדיור הציבורי. בבניין אכן גרים כמה מחוסרי דיור שאין להם שום מקום אחר להניח בו את ראשם, אבל הוא גם משמש כמטה המאבק שלנו מאז פלשנו אליו.

נעמת ניהלו עימנו משא ומתן על השימוש בבניין בכפפות של משי, משום שהבינו מה מידת הנזק התדמיתי העלול להיגרם לתנועה אם יפעלו בכוח. המו"מ הגיע לסופו לפני כמה ימים. בהתחלה ניסינו להגיע לפשרה, והבטחנו שלא יהיו מגורים במקום. נציגות נעמת הודיעו חד-משמעית שחברי המעברה לא יוכלו לגור בבניין, אך גם עמדו על כך שלא נהפוך את הבניין למטה מאבק למען הדיור הציבורי. נעמת לא מתכוונת לפנות אותנו בכוח, אבל פותחת במאבק משפטי לסילוקנו מהבניין. בישיבה האחרונה של המו"מ, כך מסרו לנו נציגותינו במליאה, אמרו נציגות נעמת כי אי-ההסכמה להפוך את המקום למטה מאבק נובעת מחשש לנזק תדמיתי לארגון העלול להביא לאובדן תקציבים, במיוחד מעיריית ירושלים.

ידידנו בוז'י הרצוג – שהפרשנים מכנים אותו מספר 2 במפלגת העבודה אחרי היו"ר שלי יחימוביץ' ושהופיע פתאום אל תוך סיפורנו – כמו רומז לנו שהקשר הגורדי הישן והרע הסתדרות-מפלגת השלטון (מפא"י) נגד המזרחים העניים, עדיין לא הותר. אלא שהיום, המדינה שוב איננה בידיהם (נעמת אמנם הפכה למלכ"ר עצמאי, אבל רק לכאורה). ההסתדרות עדיין לא למדה לדאוג לעובדים העניים והבלתי-מאוגדים, וזקוקה לזריקות מרץ מארגוני עובדים צעירים ואמיתיים. ובדיוק כך, באותה הצביעות ממש, ארגון נעמת אפילו לא מבין למה חשוב לו לטפח את הקשר עם קבוצת מאבק מהשטח כמו המעברה, שחלק גדול ממנה הן נשים ואמהות חד-הוריות, הבולטות כמנהיגות.

יתרה מכך, האינטרס הראשון במעלה של נעמת וגם של יחימוביץ' הוא בשום פנים ואופן לא לקשור קשר עם מאבק רדיקלי מדי, או של עניים מדי, או שמאלי מדי. המרכז הוא המקום הבטוח. וכך יחימוביץ' קושרת קשר עם הנציגים ה"מהוגנים" של המחאה, כראוי למפלגה המייצגת את "המעמד הבינוני" מאז ומתמיד, ונעמת מסרבת לקשור קשר עם מאבק של מחוסרי דיור עניים בשל הפחד מההפסד התדמיתי של ארגון מהוגן.

סיפור חדש שמשום מה מזכיר לנו כמה סיפורים ישנים.