רשומות אישיות

ובמותו ציווה לנו להמשיך במאבק – המורשת של משה סילמן | חררדו לייבנר

ביום ראשון בערב תיערך הפגנה ארצית למען הדיור ציבורי ולזכרו של משה סילמן במאהל ארלוזורוב. מחוסרי דיור יגיעו מכל הארץ כדי להפגין למען הזכות לקורת גג. חצי שנה לאחר המעשה הנורא של משה סילמן, לאחר שהשמיע את זעקתו האחרונה ושבועיים לפני הבחירות הכלליות לכנסת, זה הזמן המתאים ביותר לסקור ולהיזכר מחדש במכתבו האחרון של משה.

המורשת הציבורית של אדם איננה בהכרח המימוש של רצונו המפורש, אפילו לא של רצונו המשוער. המורשת הציבורית של אדם היא מה שהציבור המתייחס אליו בוחר ללמוד או להסיק מחייו ומעשיו של אותו אדם. לפני חצי שנה משה סילמן הגיע להפגת יום השנה לפרוץ המחאה החברתית ולקראת סיומה הצית את עצמו לעיני אלפי אנשים. דקות ספורות קודם לכן משה סילמן חלק לנו פלייר. בפלייר היה המסר המפורש שלו. הוא לא אמר שיעשה את שיעשה, אחרת היינו מונעים זאת ממנו, הוא גם לא קרא לנו ללכת בדרכו ולעשות מעשים דומים. אבל הוא אמר שם דברים כואבים ואמיתיים שנבעו מעומק ההתנסות האישית הארוכה שלו ומההתנסות פוליטית-ציבורית הקצרה כפעיל במחאה החברתית.Image

ההצתה של משה סילמן ומכתבו היו בגדר כתב אשמה חריף. את מי האשים סילמן? קודם כל את מדינת ישראל, לא פחות. למה להאשים את מדינת ישראל? כי כמו שנאמר במכתב, מדינת ישראל היא זו ששדדה אותו ודנה אותו לעוני, לחוסר יכולת להתפרנס ולא הציעה לו, לאחר שאבד את רכושו, מנגנון תמיכה לקיום מינימלי. מה זאת אומרת "מדינת ישראל"? ובכן, מנגנוני המדינה, מבתי המשפט, דרך ההוצאה לפועל ועד למוסד לביטוח לאומי היו אלה שדנו את סילמן,כמו עשרות אלפי אזרחים אחרים, למצב הבלתי אפשרי. כאשר כתב את שכתב וכאשר עשה את שעשה משה סילמן לא אהב את המדינה. ובאמת אין סיבה לאהוב את המדינה, כפי שפוליטיקאים מסוימים מתהדרים כעת בתעמולת הבחירות. המדינה היא מנגנון ענק שיכול להיטיב ולהרע עם האזרחים. לעתים הוא מיטיב עם חלק מהאנשים ופוגע בחלק אחר, פחות או יותר. מדינת ישראל באופן היסטורי התעללה ופגעה בציבורים מסוימים ועל כן אלה לרוב אינם אוהדים את המדינה וגם לא את סמליה. זה המקרה של האזרחים הפלסטינים. לעומת זאת רוב האזרחים היהודים זכו מדי פעם להטבות מסוימות מהמדינה וגם לפגיעות, מי יותר ומי פחות, תלוי בקרבה לאנשי שלטון, במוצא העדתי ובמיקום הכלכלי. אבל בעשורים האחרונים כפי שמדגים המקרה של סילמן ושל אנשים רביםמאוד שאנחנו פוגשים בפעילות היומיומית, מדינת ישראל החלה לפגוע גם באזרחיה היהודים המוחלשים כלכלית במידה אכזרית כפי שהם לא חשו ולא ידעו קודם לכן. ולכן, מי שמוצא את עצמו מרושש וחסר כל תמיכה ובוחר להיאבק ציבורית מפנה את האשמה והאכזבה קודם כל כלפי המדינה, כלומר כלפי הממסד השולט במנגנוני המדינה.

מה עוד אמר סילמן?

הוא סימן את בתי המשפט כמי שאינם עושים צדק. רבבות אזרחים מוחלשים יודעים לספר כמה רחוק בית המשפט מלייצג צדק, כמה חסרי אונים הם מול מערכת דורסנית של עיוות דין ומה ההפרש העצום בין שועי הארץ השוכרים עורכי דין יקרים מאוד שמצליחים להפוך עבירה לנקיון כפיים לבין אזרח פשוט שאינו יודע כיצד להתנהל מול מערכת כזאת.

סילמן גם ציין את וועדות משרד השיכון, כן המשרד ההוא אשר בשליטת ש"ס, אשר הקריטריונים הנוקשים והיחס האנטי-חברתי המובנה בניהול החברות המשכנות, מביאים אלפי אנשים כל שנה לדרך ללא מוצא מבחינת פתרונות דיור. אם היה כאן מנגנון דיור ציבורי ראוי, מנגנון שנועד להבטיח קורת גג סבירה לכל אזרח, משה סילמן לא היה מגיע למצב הנואש אליו נקלע. למעלה מעשרים שנות ייבוש הדיור הציבורי, תחת ממשלות בהשתתפות כל הממסד הציוני, מביאים היום רבבות אזרחים ואזרחיות למצב רעוע של חוסר ביטחון קיומי, של היעדר קורת גג מובטחת, של מעברה מחודשת.

סילמן המשיך וציין את האחראים הראשיים בממשלה הנוכחית, נתניהו ושטייניץ אשר "על ההשפלה היומיומית שאזרחים מוחלשים עוברים יום יום". כי יש מנגנוני מדינה שפועלים נגד האזרחים,אבל יש גם אחראים מידיים למדיניות שמעבירה את הרווחים והעושר מידי העניים הרבים לידי המיעוט העשיר והמקושר למנגנון המדינה. בעוד שבועיים בחירות, זה הזמן והמקום להזכיר את זה, מי הם האחראים למדיניות הגזל האגרסיבית ולהשפלה הגוברת של מאות אלפי אנשים עניים בכל הארץ.

משה סילמן מרגיש מרומה על ידי מדינה שכל הזמן שידרה לו, כמו שמשדרות מפלגות הממסד הציוני לסוגיהן, שאם יהיה אזרח צייתן, ישלם מסים ואם ישרת את המדינה (עד גיל 46 עשיתי מילואים הוא כותב במכתבו), זו תגמול לו. אז מה הגמול? 2300 ש"ח בחודש קצבאות על נכות והשלמת הכנסה לא מספיקות לסילמן לרכישת מזון, תרופות ושכר דירה. איך אפשר להתקיים ככה? איזה מן נאמנות שומרת המדינה לאזרחיה?

המסר כאן פשוט, המדינה מרמה את אזרחיה ואין להישמע יותר לדרישותיה, הפצרותיה, פיתויה. חבל על הזמן. זה לא זמן לציית אלא למחות, לפעול בקול גדול, בזעקה, כדי שזה לא ימשך. זו מהות הזעקה של סילמן כפי שאני מבין אותה.

משה סילמן עשה מעשה קיצוני, קיצוני מאוד, איום ונורא, על מנת להעיר אותנו. אינני חושב שהוא רצה שעוד ועוד אנשים יעשו כמוהו. ההיפך זעקתו נדמה שנועדה לעורר את הציבור כדי שלא יהיו עוד מצבים כמו שלו. רוב הציבור עדיין לא ממש התעורר. חלק התעורר אבל לא ראה שיש שינוי מהיר במציאות ונמצא היום די משותק. הפוליטיקאים של הממסד חוגגים היום כאילו לא היה משה סילמן, כאילו לא הייתה מחאה חריפה עליהם ועל המדינה הגזלנית שתחתיה אנחנו חיים. מה אנחנו, אלה שקשובים למסר של סילמן אמורים לעשות כיום?

למחות, למחות ולמחות, בקול גדול וחזק ככל שרק נוכל. למחות ולא סתם למחות כנגד המדינה הגזלנית, כנגד הממסד הרקוב, כנגד ההסדרים הפוליטיים והחברתיים המאפשרים את המשך הריקבון. המסר הוא מסר מהפכני. את המדינה הזאת לא ניתן לתקן, רק לפרק ואז להרכיב מחדש, על בסיס אחר. את הממשלה הנוכחית על מרכיביה השונים צריך להעניש בקלפי, אבל אין טעם להחליף אותה בעוד אנשים שיגידו לנו לחזור לציית, לעשות מילואים תמורת זכויות אמיתיות או וירטואליות, להיות נאמנים למדינה במקום שהמדינה תהיה נאמנה לנו, האזרחים, כלל האזרחים. תענישו את האחראים בקלפי אבל אל תשכחו להעניש אותם באמת, במי שמוכנים לקום ולומר דברים ברורים נגד המדינה. כי אנחנו לא אוהבים את המדינה. כי המדינה לא אוהבת אותנו. אנחנו אוהבים את האנשים, את החברה, את הארץ – לא את המדינה.

והעיקר הוא מעבר לקלפי וליום הבוחר. העיקר הוא ברחוב, בשכונה, בתוככי החברה שלנו. העיקר הוא להמשיך להיאבק ולהיאבק יותר ויותר חזק כדי שהקול של משה סילמן יתחזק ויהדהד עד שיחריש את אוזני כולם ולא יוכלו עוד להתעלם ממנו. כדי שלא יהיו עוד משה סילמן בהצתות ומעשי מחאה מיואשים, אנחנו צריכים יותר ויותר אנשים כסילמן במחאות ובמאבקים.

ביום ראשון בערב תיערך הפגנה ארצית למען הדיור ציבורי במאהל ארלוזורוב. מחוסרי דיור יגיעו מכל הארץ כדי להפגין למען הזכות לקורת גג. חצי שנה לאחר המעשה הנורא של משה סילמן, לאחר שהשמיע את זעקתו האחרונה ושבועיים לפני הבחירות הכלליות לכנסת, זה הזמן המתאים ביותר לסקור ולהיזכר מחדש במכתבו האחרון של משה.

משה סילמן, אנחנו נושאים אותך עמנו בכל מחאה ובכל מאבק! משה סילמן עמנו!

דיון

3 מחשבות על “ובמותו ציווה לנו להמשיך במאבק – המורשת של משה סילמן | חררדו לייבנר

  1. לצערי לא למדו הרבה מאז מותו של משה סילמן. למשל בגלל שיטת הבחירות אנחנו עבדים של שרים ומשרדי ממשלה שמתחמקים מאחריות.
    כהן שמואל
    יפו

    פורסם ע"י Samuel Cohen | 11 בינואר 2013, 4:33 pm
  2. אולי כדאי לשלוח מכתב לכל המועמדים לבחירות עם השאלה מה דעתם על מעשה ההצתה של משה סילמן ומה בכוונתם לעשות למען השכבות המוחלשות

    פורסם ע"י יעל חיון | 11 בינואר 2013, 7:38 pm

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: חצי שנה למותו של משה סילמן – הפגנה למען הדיור הציבורי - 12 בינואר 2013

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קיבלת צו פינוי ? מחוסר דיור?

אל תהיה לבד, צור איתנו קשר והצטרף למאבק למענך ולמען אחרים! Hamaabara@gmail.com

הכניסו כתובת דוא"ל , כדי לעקוב אחרי רשומות חדשות

%d בלוגרים אהבו את זה: